וואו עבר זמן מאז הפעם האחרונה. אז מה היה לנו?
ההלואין השני שלנו כאן בארה"ב והראשון בשכונה החדשה הגיע וחלף לו בנעימים. הילדים יצאו לטריק או טריט כל אחד עם חברים שלו, ואנחנו כמו זוג הקשישים שהרגשנו, נשארנו בבית וחילקנו ממתקים להרבה ילדים קטנים שלא נרתעו בכלל ממזג האוויר המעפן (גשם מעורבב עם שלג… למה? למה זה טוב?). הכל הרגיש כל כך טבעי, כאילו שכבר שנים אני מעבירה ככה את היום האחרון של אוקטובר. כמה מהר מתרגלים לחגיגות ולחגים חדשים. הילדים שלנו חזרו קפואים אך מרוצים ומלאים בממתקים.
אחרי יומיים שמנו פעמינו לדטרויט, שעתיים וחצי מכאן, לביקור קצר שכלל צפייה במשחק כדורסל של ליגת ה-NBA. למקרה שתהיתם, בתור מי שבחיים לא ראתה אף פעם משחק כדורסל בלייב קודם לכן, אני חשה עצמי קלאסה – אם כבר משחק כדורסל ראשון, שיהיה NBA. כמו שמשחק הכדורגל הראשון שלי בלייב היה של ברצלונה נגד… קבוצה כלשהיא שאיני מצליחה להיזכר בשמה. בקיצור, לקחתי את כל הבנים שלי לאחלה משחק. כאמור לא יודעת איך זה בארץ, אבל יש לי הרגשה שזה פחות מתוקתק מכאן. פה זו הפקה משומנת היטב, שהרי אין על האמריקאים בהפקות-על של מופעים ואירועי ספורט. אלפי אנשים מגיעים למופע או משחק והכל מרגיש נינוח, רגוע, זורם.
ובכלל דטרויט, עיר שנשמעת "על הנייר" קשוחה וקצת מפחידה, ובטוח שיש בה מקומות לא נעימים, הפתיעה לטובה. עיר גדולה, נעימה, שכיף לטייל בה ברגל, עם אצטדיון ואזור שנקרא greektown והמון מסעדות, בתי קפה, מקומות להופעות. טוב היה גם קזינו, לא אשקר לכם. תהרגו אותי, אוהבת קזינו, מה לעשות? לא כולם מושלמים.
אז כל זה התרחש ומזג האוויר היה סוג של שפוי. עד היום בבוקר, שהתעוררנו למלא מלא שלג שממשיך לרדת בזמן שאני כותבת לי פה בביתי החמים. ועוד לא אמצע נובמבר. לא כזה שמחתי לקראתו, עדיף שהיה בא בחודש הבא מבחינתי, אבל לא שואלים אותי. הכלבה שלנו, אם תהיתם, מאושרת, רק רוצה להיות בחוץ. בבוקר הכבישים היו טיפה חלקלקים אך נסבלים ואני מכינה את עצמי לחורף ארוך ולבן. עם הרבה גיחות למקומות פחות מושלגים. כשאני רואה את כל הקיטורים בפייסבוק והדיווחים מחברים על השרב בארץ, בכל זאת קצת מתנחמת.
ולפני שניפרד קצת סדרות – העונה השנייה של Kominsky Method חזרה לנטפליקס והיא מרירה ומצחיקה וכייפית כמו הקודמת. רק מכינה אתכם שיש שם כמה שחקנים ותיקים שהצטרפו העונה, כולל הופעה קצרה של קתלין טרנר, ומי שזוכר איך היא נראתה פעם, נגיד בניינטיז, שלא לומר באייטיז, עלול לחטוף שוק קטן ואולי אף לחוש עצמו ישיש. טיפ מאחת שיודעת, אז רק הזהרתי, אחר כך אל תבואו לבכות לי.
כמו כן, צפיתי באיחור לא אופנתי ב-El Camino, הסרט שסוגר למי שצפה באדיקות ב-Breaking Bad את הפינה ואת הסקרנות של מה עלה בגורלו של ג'סי פינקמן. והסרט בהחלט עשה לי את הקלוז'ר המתבקש והיה נעים לראות חלק מהדמויות האהובות בפלאשבקים. אז אם גם אתם באיחור, לכו על זה, כיף לחזור לשעתיים לסדרה אהובה. ובברכת מזג אוויר שפוי, ניפרד.