נתחיל באזהרה – גם אם תעברו לגור בסוף העולם ימינה, פסח ימצא אתכם איפה שלא תהיו.
ואולי בכלל לא התכוונתם לברוח מהחגים למיניהם. כלומר אולי זו רק אני שכל שנה איחלתי לעצמי להיות בחו"ל בחגים "הגדולים" והקצת מעיקים, כדי לא להרגיש את הלחץ בעבודה ואת טרפת הניקיונות, הקניות, הבישולים. והנה אני בחו"ל, אבל דווקא עכשיו פתאום בא לי להרגיש קצת פסח. יכול להיות שזה בגלל שזה הפסח הראשון שלנו מאז שעזבנו, או בגלל שאם לא נציין את החג, בכלל לא נרגיש שיש חג, אבל המחשבה הראשונית של לדלג על ליל הסדר ולהתעלם ממנו, פשוט לא עשתה לי חשק.
וכך קורה שהשנה אנחנו חוגגים עם אנשים מקסימים שבכלל לא הכרנו לפני שנה, ולמרבה ההפתעה זה מרגיש כל כך טבעי ו"רגיל", כאילו זה תמיד היה ככה. וכמו בהרבה ערבי פסח קודמים, אני מוצאת את עצמי מכינה את עוגת השוקולד שאני תמיד מכינה בחג.
אז מה השתנה לנו השנה? מה לא השתנה בעצם? כל כך הרבה דברים השתנו ונוספו אל החיים שלנו. משעשע אותי, למשל, שזו הפעם הראשונה שאני לא רצה באמוק לקנות מיליון פיתות ולחמניות ולחם לפני שנכנס החג כדי שחלילה הילדים יישארו בלי לחם למשך כל השבוע ההזוי הזה בישראל שבו צריך להתאמץ כדי לקנות אותו.
אני נזכרת מה עשינו לפני שנה, ולפעמים לא מאמינה שרק לפני שנה היינו בבית שלנו בגבעתיים, חוגגים בר מצווה לבן הגדול שלי, וחיים את השגרה המוכרת שלנו. ועכשיו, רק עברה שנה מאז והכל כל כך שונה. יש לנו שגרה אחרת, עם מזג אוויר הכי אחר שיש, אנחנו בתרבות אחרת עם קודים התנהגותיים שונים (יחסית) – והנה אנחנו עדיין – פשוט אנחנו. עברנו כל כך הרבה מאז פסח שעבר, הכרנו כל כך הרבה אנשים ומקומות חדשים, והשארנו מאחור גם כל כך הרבה אנשים ומקומות.
גדלנו, ארבעתנו, כל כך. התפתחנו. פיתחנו בעצמנו יכולות וכישורים שכנראה תמיד היו שם בשקט, מחכים לרגע שבו נצטרך אותם. האנגלית של הילדים השתפרה לאין ערוך, ויש בהם גמישות נפשית. הם מסתדרים טוב ומסתגלים לשינויים כל כך יפה. אני מסתכלת עליהם ופשוט שמחה ומעריצה אותם. גם אני ובן הזוג חווים את עצמנו ומגלים צדדים וכוחות שלא באו לידי ביטוי בעבר.
הנדנדה הנפשית שדיברתי עליה בפוסט הקודם שכתבתי, רכבת ההרים הרגשית, היא פה עדיין, כמובן. אבל אני חיה איתה, מקבלת אותה. מבינה שברגע שעשינו את הצעד הזה, פתחנו שער לתחושות של הצלחה ותקווה וסקרנות אבל גם לתחושות של געגוע והחמצה. הכל בא ביחד בחבילה אחת.
וכמו שיש לנו את החירות לחגוג את פסח, כך יש לנו את החירות בכל רגע לבחור את המחשבות שמרימות אותנו, ולראות את הקסם והיופי שיש במקום שאנחנו חיים בו. להכיר עוד מקומות שנעימים לנו, לדבר עם אנשים שרק הכרנו ולגלות כמה כולנו, בני האדם, דומים בסך הכל.
אז בינתיים, אביב נעים וחמים שיהיה, ושלא תדעו שלג באפריל!