חגי תשרי כידוע בעיצומם ופה אצלנו הם על אש קטנה, בדיוק כפי שמתאים לנו. אם בארץ החגים והקניות והתוכניות והלחצים תקפו מכל עבר, וכל הרעש-רחש הזה נכנס ישר לתוך הגוף והנפש, הרי שכאן יש לנו את הפריווילגיה לחגוג בדיוק מה ומתי וכמה שאנחנו רוצים. וזה חידוש נעים שעוד לא התרגלתי אליו. אז ראש השנה שלנו היה רגוע, שקט, בלי לעמוד בפקקים, בלי להספיק מלא דברים בעבודה (כן, אמנם עדיין איני אוחזת בכזו כאן בניכר, אבל תזרמו), ועם הרבה אוכל טעים וחברים טובים שכל ארוחה ושהייה במחיצתם עושות טוב ומקרבות אותנו בתחושה קצת הביתה.
חלק מהחברים הם ישראלים, אבל רצינו לשתף גם כמה חברים קרובים מקומיים שבאו להרים איתנו כוס (סתם, בקבוק או שניים) יין ושמפניה לרגל השנה החדשה "שלנו", והיה כל כך נעים ומחמם לב לחגוג גם איתם, לאכול איתם תפוח בדבש ולהסביר להם קצת על המנהגים ועל מאכלי החג. בעיקר התלהבו כאן האורחים מקציצות הכרישה, ומכך שאוכלים אותן כדי ש"אויבינו will go away". מי שלא ראה אמריקאים חמודים שותים לשוכרה וזוללים קציצות כרישה עם תפוח ודבש וממלמלים – !enemies – go away, לא ראה שמחה מימיו. אתם רואים איך אני סגורה על כל החגים?! כל הכבוד לי.
את האופן שבו ציינו את יום כיפור אני מעדיפה להשאיר ביני לבין בני ביתי, אבל רק לציין שחשנו אותו, הוא היה פה, ותכלס לא היה מאד שונה מהאופן בו נהגנו לציין אותו בארץ. את סוכות כבר לא נשארה לי כל כך סבלנות לציין, ואיתו הסליחה.
אז מה שבארץ בקרוב זה אחרי החגים, כאן זה עדיין לפני החגים – הלואין, Thanksgiving, כריסמס וערב השנה החדשה – כל זה עוד לפנינו. צבעי הסתיו כבר לגמרי כאן, יחד עם הקור. למעשה, לקח לי זמן להפנים שהתקרר פה המזג, כי בבית נעים כל הזמן, ואם חברה לא היתה מזכירה לי לקחת כובע ומשהו יותר חם מקפוצ'ון, הייתי יוצאת הבוקר להליכה קצרה והופכת לנציב קרח די מהר. הודיתי לה על כך כמובן בחום (חחחח, הבנתם, כן?).
כל אחד נמצא בשגרת חייו, הילדים בבתי הספר, בן הזוג בעבודה, ואני בניתי לי שגרה לא רעה בכלל – של הרבה יוגה, קפה ושיחות נפש, (שלא לומר חפירות עומק) עם החברות שלי. ועדיין חסר משהו שאותו אני מנסה למצוא. עבודה, תעסוקה – משמעות. יש ימים שזה בוער יותר ויש שהרבה פחות, אבל אני עובדת על זה. בעיקר אני יודעת שיש לי מזל שיש לי הזדמנות כזו, שלא נקרית הרבה בחיים של להמציא את עצמי מחדש, או בעצם להמציא גרסה חדשה של עצמי. ואני גם יודעת שזה יקרה וכבר מתחיל לקרות.
וכדי שלא תחשבו חלילה שאני לא משקיעה בנטפליקס ושות' ברצינות, ניפרד בהמלצת צפייה – Working Moms, סדרה קנדית מצחיקה על אמהות בחופשת לידה ועל מה שהופך את חייהן לבלגן מטורלל משעשע שכזה. תיהנו ותצחקו, ושיהיה אחרי החגים שמח!