אז חיכיתי חיכיתי, לא בכיתי אמנם, אבל הנה הוא פה בגדול – החורף של מישיגן! הקור העז, השלג הכבד – הכל הגיע, כמו שהבטיחו כולם! ומה אני אגיד לכם, הם לא שיקרו, ולא הגזימו.
רק בשבועיים האחרונים היו שני snow days – צמד המלים שכל ילד מתפלל בלילה לפני השינה לשמוע בבוקר, ויש אמהות, בלי שמות, שלפעמים מצטרפות לתפילה. זה אומר שבתי הספר סגורים מחמת השלג. אז היום היה יום כזה. וממש לא היה כזה נורא לקום יותר מאוחר, לשבת בבית חמים ולהסתכל על הלבן המהמם הזה בחוץ. ומי שאין להם כלבה שובבה שרק רוצה לקפץ בשלג כהיידי בת ההרים, יכולים להרשות לעצמם לרבוץ כללללל היום בבית וליהנות מעוד זמן איכות עם הילדים ועם נטפליקס ושות'.
כידוע לכם, למרבה האימה, אנחנו אוחזים בכלבה מהזן הנ"ל, אז נאלצים לצאת מהחמימות הביתית גם בימים הקרים ביותר. ביג דיל! זורקת על עצמי מכנסיים טרמיים, מעליהם טרנינג, גרביים עבים, מגפי שלג גבוהים, מעיל רציני, כובע שמכסה כמעט את כל הפרצוף, כפפות עבות, וזהו, בקטנה, אפשר לצאת.
הכלבה והילדים חווים שמחה וצווחות גיל, בעוד אני קצת שוקעת לי בכל צעד כמעט עד הברך בשלג ומתנחמת בזה שלפחות לא צריך לנסוע לחרמון…
הכלבה כמו נולדה למזג האוויר הזה, וזה כל כך מדהים אותי כמה היא יכולה לשמוח במידה שווה מריצת אמוק בשלג והתחפרות בו, ומצד השני מריצה משוגעת בדשא ירוק עז של הקיץ שהיה פה לפני כמה חודשים. יכולה ללמד שיעורים בשמחת חיים, הקטנה שלנו. ואנחנו התלמידים הראשונים, שנדבקים באושר התמים הזה ולכמה רגעים לא אכפת לנו מכלום בעולם, רק מהרגע היפהפה הזה של צחוק והשתובבות בשלג.
גם המשך היום עובר בנעימים, בהכנת ארוחות ביתיות ובהנאה קולינרית מהשלג – כן, הכנו סוג של גלידה משלג.
אני מוכנה לחשוף את המתכון הסודי, קחו עט ונייר: מחרפים נפשכם ואוספים מבחוץ כוס שלג. מעבירים לקערה, מוסיפים קצת חלב וקצת אבקת שוקו, מערבבים וטה דה – יש לנו גלידה! הילדים ממליצים.
בימים האחרונים היה גם את מזון האיכות הזה, מאכל שסבתא מכינה ושהילדים מאד התגעגעו אליו, אז החלטתי לזרום:
כן, זה משה בתיבה, או כפי שהוא מכונה במשפחה שלנו – בורקס עם נקניקיות.
בישולי חורף זה ממש כיף, והם לא מתמצים רק בבורקס עם נקניקיות, לשמחתי. מזג האוויר דורש מרקים ואצלי כיכב לאחרונה מרק עדשים כתומות, גזר ובטטה, שהיה בול מה שהייתי צריכה. חוץ ממרגריטה, כמובן. והיתה גם עוד נסיעת עבודה של בן הזוג, ואחר כך הנאה מהמפגש המחודש, והיתה תערוכת מכוניות ענקית בדטרויט (לא יודעת, היו שם מלא מכוניות חדשות, יפות וענקיות) ועוד מפגשים והכרויות עם אנשים נחמדים, הכרויות שעוזרות לנו להעמיק את תחושת השייכות לכאן.
וככה עבר לו כמעט כל ינואר, עם שלג, קור ועם הרבה חוויות שחדשות לנו. והצמא והסקרנות שלנו להמשיך לגלות את אמריקה רק הולכים וגדלים.
stay warm, חמודים!
