קודם כל חייבת לעדכן שעברתי את הטסט, למרות שנלחצתי ברמות של כלה, ולא ממש ברור למה. אני נוהגת כבר 29 שנה (לא מאמינה!!!) אבל המילה "טסט" הלחיצה אותי טוב טוב. אז זה מאחורינו. הבוחנת כיוונה אותי לכל סוג כביש אפשרי, הורתה לי לחנות במקביל וברוורס (מצחיקה, מי שחנה 20 שנה בתל אביב, לא נבהל מזוטות כאלה), ובין לבין ניהלה איתי סמול טוק על ישראל, על הבת שלה שביקרה שם וכמובן על מזג האוויר.
אפרופו מזג אוויר – יש פה חתיכת קיץ מעניין. כל יום משהו אחר לגמרי – יום אחד חם ולוהט, למחרת גשם דק שמטפטף יום-יומיים שלמים. ואחריו שוב יום חם-אש. יום של בריכה, כפי שמכנים את זה כאן בבית. אחריו יום שמתחיל חם, ממשיך במבול משוגע של 10 דקות ואז חוזר לשמש יוקדת, עד הערב, שאז מתחילה בריזה נעימה.
בגדול הסידורים החשובים מאחורינו, עכשיו שאפילו הצלחנו לעשות ליסינג לאוטו. זה היה כרוך בהמון מסמכים, מיילים הלוך ושוב עם הסוכנות, עם הביטוח, ועם מי לא. אבל מאתמול – יש אוטו חדש, יפה, מפנק, ובנוי לנסוע בכל השלג שכולם מפחידים אותנו לקראתו.
אז מה אנחנו עושים כל היום? נהנים מהחופש כל עוד אפשר. הבן זוג הולך לעבודה, אני והילדים לפעמים סתם מתבטלים בבית, ולפעמים יוצאים לבריכה, לסרט, לספריה. הימים עוברים בנעימים בסך הכל.
אה ויש גם את הכלבה היפה שלנו. היא עברה איתנו וכמובן שהיא התאקלמה ראשונה. בשבילי החוויה איתה כאן מאד שונה מאשר בארץ. בארץ ללכת איתה לטיול ולגינת כלבים היה חוויה חברתית גם בשבילי. בזמן שהכלבים היו משתוללים בגינה, מתלכלכים בבוץ ורצים אחד אחרי השני בלי סוף, בני האנוש המלווים אותם היו יושבים, מקשקשים, והיו מתנהלות שם לרוב שיחות נעימות, לפעמים עמוקות, שנסובו לא רק על ענייני כלבים. כאן בשכונה שאנחנו גרים בה, יש גינת כלבים קטנה, רק שאף פעם כמעט אין בה כלבים ואנשים. וגם כשכבר נכנסים, הם לא משאירים שם את הכלב ליותר משתי דקות. ומעבר לזה, נניח שאני מטיילת בשבילי השכונה, עם הכלבה המהממת שלי – בארץ היו מלא מפגשי רחוב כאלה – כאן, הם מתרחקים מאיתנו.
כלומר אין כאן, לפחות במקום שאנחנו גרים בו, את תרבות משחקי הכלבים שיש בישראל. זה נראה שהם מפחדים, חוששים אולי שהכלב שלהם יינשך, ישתולל מדי, אולי מפחדים מתביעות. לא יודעת ממה בדיוק, אבל זה משהו שחסר לי. ההתאווררות היומית הזו שהיתה לי ולכלבה, לה עם כלבים ולי עם הבעלים שלהם.
ההתנהלות הבין-אישית שלהם כאן מאד… איך נקרא לזה… מסויגת. הם ידברו איתך ברחוב, יחייכו, אפילו יציגו את עצמם וילחצו יד, ידברו על מזג האוויר, אבל זהו. לא ייתנו לכלב שלהם להתקרב מדי אל הכלב שלך, ולא יתקרבו אליך בעצמם יותר מדי. אז מה שנותר לנו בעיקר זה טיולי טבע, שיש כאן מטר מהבית, המון מרחבים של דשא ופרחים והרבה מקום בשבילה לחקור ולרחרח.
לפני כמה ימים גיליתי גינת כלבים שנמצאת 10 דקות נסיעה מכאן, והייתי חייבת לבדוק מה הולך שם. נכנסנו לאוטו, אני והבן שלי והשחרחורת שלנו, והגענו לגינה שמאד הזכירה את הגינות הישראליות – הרבה כלבים רצים, שמחים, ואנשים שגם תכלס מדברים אחד עם השני. וזה היה מאד משמח לגלות.
אז נכון שזה במרחק נסיעה ולא מטר מהבית, אבל היה טוב להיווכח שאם מחפשים מספיק טוב, נמצא את כל מה שאנחנו צריכים. וזה חתיכת מוטו לחיים שאני אוהבת לבדוק כמה שיותר כדי ללמד את הבנים שלי שהכל קיים, רק צריך להתנסות כמה שיותר ולחפש טוב-טוב.
